1א משנה הרחיק את הסיכוך מן הדפנות, שאמנם הניח את הסכך בגובה הדפנות, אלא שהרחיקו מהם שלשה טפחים — הסוכה פסולה, שאויר שלושה טפחים אפילו מן הצד פוסל.2בית שנפחת שנעשה חור בגגו וכדי להכשירו לסוכה סיכך על גביו על החור — אם יש מן הכותל לסיכוך מרחק ארבע אמות, הרי זו סוכה פסולה, ובפחות מכן, הרי היא כשרה, שאנו מחשיבים את חלק התיקרה השלם כאילו הוא המשך עקום של הקיר "דופן עקומה".3וכן, חצר שהיא מוקפת אכסדרה, שהיא כעין מרפסת פתוחה בעלת גג, אם מסכך על החלל שבין האכסדראות, והיה גג האכסדראות רחב, וכן סוכה גדולה שהקיפוה על גביה והניחו שם סמוך לדפנותיה בדבר שאין מסככין בו, כגון דבר המקבל טומאה — אם יש תחתיו תחת החלק הפסול ארבע אמות, פסולה, שאז אין הקירות נחשבים כמצטרפים אל הסכך להיחשב כ"דופן עקומה".4ב גמרא ושואלים: כל הני כל הדוגמאות האלה למה לי? שלכאורה הן מבוססות על עיקרון אחד של הכשר דופן עקומה, ומה טעם להביא דוגמאות שונות לענין אחד? ומסבירים: צריכא נצרכו כל אלה; דאי אשמעינן שאילו היה משמיע לנו רק בבית שנפחת, הייתי אומר: משום דהני שאלה המחיצות לבית עבידן הן עשויות, ולכן, לאחר שייעדו אותו לסוכה, נשארו מחיצות אלה במהותן ויכולות הן איפוא לשמש גם כדופן לסוכה. אבל חצר המוקפת אכסדרה, דמחיצות הבית, קירותיו החיצוניים לאו לאכסדרה עבידי לא עבור האכסדרה הן עשויות, אלא לצורך הבית נעשו, ורק בדרף אגב הן משמשות כקיר פנימי לאכסדרה, אימא אמור שלא, ולא ייחשבו איפוא כקשורות לסכך, על כן צריכא נצרכה לומר ולהביא גם את דין האכסדרה.5ואי אשמעינן הני תרתי ואילו היה משמיע לנו בשתי אלה היינו אומרים; משום שסככן של סוכות אלה כולו סכך כשר הוא, לכך יש לומר כי חלק התיקרה שלצד הסכך נעשה כמחובר לדופן ויש להכשירו משום דופן עקומה, אבל סוכה גדולה שהקיפוה בדבר שאין מסככין בו, שסככה מקצתו סכך פסול הוא, אימא אמור שלא ואם אין הסכך מגיע ממש לדופן, הריהי פסולה, על כן צריכא נצרכו לומר ולהביא אף דוגמא זו ויש איפוא טעם להבאת כל המקרים.6ג אמר רבה: אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי מצאתי את חכמי בית מדרשו של רב שיושבים ואומרים ומסכמים את ההלכה הבאה בשם רב: אויר, כלומר: חלל בלא סכך, פוסל את הסוכה בשלשה טפחים, ואילו סכך פסול פוסל רק בארבעה טפחים.7ואמינא להו אנא ואמרתי להם אני: דבר זה שאויר, חלל, שפוסל בשלשה טפחים מנא לכו מניין לכם — דתנן שכן שנינו במשנתנו: הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים — פסולה. ואם אכן המקור להלכה זו הוא דברי המשנה הזו, אם כן סכך פסול נמי לא ליפסיל גם כן שלא יפסול אלא בארבע אמות, דתנן שהרי כך שנינו במשנתנו זו: בית שנפחת וסיכך על גביו, אם יש בין הסיכוך לכותל ארבע אמות — פסולה!8ואמרו לי הם: בר מינה חוץ מזו של ההיא. כלומר: אין להביא ראיה ממשנה זו לענייננו. כי רב ושמואל אמרי תרוייהו אמרו שניהם, משום דופן עקומה נגעו בה, כלומר: הטעם שבית זה כשר לסוכה אם הקירוי פחות מארבע אמות, אינו משום שסכך פסול אינו פוסל את הסוכה עד ארבע אמות, אלא משום שהתיקרה נחשבת כחלק מדופן הסוכה, והלכה מיוחדת היא זו שתיחשב התיקרה כדופן סוכה שהתעקמה.9ואמינא להו אנא ואמרתי להם אני: מה אילו איכא, כלומר: מה תאמרו אילו תהיה סוכה שיש בה סכך פסול פחות מארבעה טפחים ובסמוך לו יהיה אויר חלל ריק פחות משלשה טפחים מאי מה יהא דינה? — לדעתכם תהא כשרה, שהרי אין בה שיעור לפסול. אם מלייה מלאו את החלל הריק הזה בשפודין שהן סכך פסול, מאי מה יהא הדין — פסולה, שהרי עכשיו יש סכך פסול יותר מארבעה טפחים, ולשיטתכם מגיעים אתם לידי מסקנה תמוהה, כי מדוע לא יהא אויר שהוא פסול חמור יותר שהרי פוסל בשלשה טפחים, כסכך פסול הפוסל רק בארבעה טפחים!10ואמרו לי חכמי בית רב: אי הכי, לדידך נמי אם כך, לשיטתך גם כן אפשר להקשות כך; דאמרת שאתה אומר כי סכך פסול פוסל רק בארבע אמות, הרי מה אילו איכא יש סכך פסול שהוא פחות מארבע אמות וסמוך לו אויר פחות משלשה טפחים, מאי מה יהא הדין? — הלא תהיה הסוכה לפי זה כשרה, שהרי אין בה שיעור פסול, ואם מלייה מילאו את האויר הזה בשפודין והשלים את הסכך הפסול לארבע אמות מאי מה דינה של סוכה זו — פסולה, ויכול אתה איפוא להקשות אף לשיטתך: לא יהא אויר שפסולו חמור שהוא פוסל בשלשה טפחים כסכך פסול הפוסל רק בארבע אמות!11ואמינא להו אנא ואמרתי להם אני: האי מאי זה מהו? כלומר: מה טיבה של קושיה זו שאתם מקשים? בשלמא לדידי דאמינא נניח לשיטתי, שאני אומר ארבע אמות12משום שיעורא שיעור ולאו שיעורא ולא שיעור הוא, כלומר: שלדעתי הלכה מיוחדת היא ששיעור סכך פסול לפסול אינו אלא בארבע אמות, והוא דין אחד מסויים לעצמו. ויש פסול אחר בסוכה שהוא פסול חלל ריק "אויר" ובו שיעור לעצמו, ואם כן האי זה פחות מארבע אמות לאו שיעורא לא שיעור הוא לפסול לעצמו, וכיון שלא שוו שווים שיעורייהו להדדי שיעוריהם של שני הפסולים זה לזה — לא מצטרפי מצטרפים, כיון שהם שני סוגים שונים של פסול. ורק אם מרחיב ועושה את הפסול ארבע אמות הרי הגיע לשיעור ופוסל.13אלא לדידכו דאמריתו לשיטתכם שאתם אומרים כי שיעור זה של פסול הוא משום הפלגה, כלומר: המרחק שבין הדופן ובין הסכך הכשר, ובשל הרווח הזה נפסלת הסוכה, אם כן מה לי איתפלג אם נחלק, התרחק השיעור על ידי סכך פסול, ומה לי איתפלג אם נחלק, התרחק השיעור על ידי סכך פסול ואויר, שהרי בין כה וכה אין כאן מקום לצרף את הסכך עם הדופן. עד כאן סיפר רבה את ויכוחו שהיה לו עם חכמי בית רב.14אמר ליה לו אביי: ולמר נמי ולשיטתך אדוני, רבה, גם כן נהי דלא שוו שיעורייהו אם אמנם שלא שווים שיעוריהם של שני פסולים אלה, הרי זה דווקא בסוכה גדולה בת ארבע אמות ויותר, אולם בסוכה קטנה מי לא שוו שיעורייהו האם לא שווים שיעוריהם? שהרי בסוכה ששיעורה מצומצם שבעה טפחים, האויר הפסול והסכך הפסול בעל כרחנו פוסלים בשיעור זהה, שהרי ודאי שאם רוב שהוא ארבעה טפחים הסוכה מכוסה בסכך פסול הריהי פסולה, ואם כן נימוקו של רבה ששני השיעורים אינם שוים איננו מדוייק!15אמר ליה לו רבה: התם לאו שם לא משום דשוו שיעורייהו להדדי ששווים שיעוריהם זה לזה הוא טעם פסולם, אלא משום דליתיה שאין שיעור לסוכה זו, הוא הפסול. ששם אין הסוכה נפסלת משום שיש בה שיעור מסויים של סכך פסול, אלא היא נפסלת משום שאין בה שיעור של סוכה כשרה, והפסול אינו חיובי, אלא נובע מהעדר הכשר בסוכה זו, ואין להקשות איפוא מכאן.16בתוך דבריו השתמש רבה בנימוק שכיון ששיעורי שני הפסולים אינם שוים זה לזה, לכך אין הם מצטרפים זה לזה. ושואלים: וכל היכא אימת שלא שוו שיעורייהו להדדי שווים שיעוריהם זה לזה לא מצטרפי מצטרפים? והתנן והרי שנינו במשנה: הבגד שיעורו הקטן ביותר לקבל טומאת משכב הזב הוא שלשה על שלשה טפחים, השק הארוג משיער עזים שהוא גס יותר, שיעורו בארבעה על ארבעה טפחים, העור, שיעורו חמשה על חמשה טפחים, מפץ מחצלת, שיעורה ששה על ששה טפחים.17ותני עלה ושנויה ברייתא עליה כתוספת: הבגד והשק, השק והעור, העור והמפץ, מצטרפין זה עם זה. שאם צירף מהמין החמור כלומר: מהמין ששיעורו לטומאה קטן יותר להשלים לשיעורו של המין הקל ממנו ששיעורו לטומאה גדול יותר, הרי הדבר המצורף מקבל טומאה. משמע, ששני דברים ששיעוריהם לעצמם אינם שוים, אם מצרפים אותם יחד הריהם מצטרפים לפחות לשיעור הקל!18ודוחים: התם כדקתני טעמא שם כמו שנינו בטעם הדבר, שאמר ר' שמעון: מה טעם מצטרפין אלה — הואיל וראוי החלק המצורף לטמא מושב בעצמו, אף ללא צירוף. כדתנן כפי ששנינו במשנה: המקצע חותך ומעבד בצורה יפה מכולן, מן הבגד, השק, או העור טפח על טפח — הריהו טמא. ונמצא שלענין מסויים יש שיעור אחד שוה לכל המינים הללו, וכיון שכן, יש בכך כדי לעשותם ראויים להצטרף זה לזה.19ושואלים לעצם הענין: טפח על טפח למאי חזי למה הוא ראוי? שהרי מטלית שאינה ראויה לשימוש, אינה מקבלת טומאה! ואמר ר' שמעון בן לקיש משום בשם ר' ינאי: הואיל וראוי ליטלו לעשות ממנו טלאי למרדעת המונחת על גבי החמור כנגד מקום ישיבת הרוכב. עד כאן המשא והמתן בדברי רבה, בויכוחו עם חכמי בית רב.20ומעירים: בסורא אמרי להא שמעתא בהאי לישנא היו אומרים את דבר ההלכה הזה בלשון זו כפי שאמרנו. ואילו בנהרדעא מתנו היו שונים כך: אמר רב יהודה אמר שמואל: סכך פסול, אם היה באמצע, שלא בסמוך לדופן הסוכה — הריהו פוסל בארבעה טפחים. ואם היה מן הצד — הריהו פוסל בארבע אמות. ורב אמר: בין מן הצד בין באמצע — הריהו פוסל בארבע אמות.21תנן שנינו במשנה: נתן עליה על הסוכה נסר שהוא רחב ארבעה טפחים — הרי הסוכה כשרה. ומעתה, בשלמא נניח לשיטת רב שאמר כי בין באמצע בין מן הצד, שיעור סכך פסול הוא בארבע אמות, משום הכי כך כשרה הסוכה, שהרי הנסר אינו מגיע לארבע אמות. אלא לשיטת שמואל שאמר כי באמצע פוסלים אפילו ארבעה טפחים, אם כן אמאי מדוע הסוכה כשרה? ומשיבים: הכא במאי עסקינן כאן במשנה במה אנו עוסקים — שהניח את הנסר מן הצד, אולם אם היה מניחו באמצע אכן היה פוסל לדעת הכל את הסוכה.22ומנסים להביא ראיה אחרת: תא שמע בוא ושמע, ממה ששנינו: שני סדינין שהם ודאי סכך פסול שהניחם על גבי הסוכה — מצטרפין לפסול את הסוכה. שני נסרים — אין מצטרפין לפסול את הסוכה. ר' מאיר אומר: נסרים דינן כסדינין, שהרי פוסל ר' מאיר סוכה המסוככת בנסרים משום גזירת תיקרה.23ומבררים: בשלמא להך לישנא נניח לפי לשון זו שאמר רב כי בין באמצע בין מן הצד שיעורם בארבע אמות, מאי מה פירוש "מצטרפין" — מצטרפין שני הפסולים לארבע אמות. אלא להך לישנא לפי לשון זו ששנו בסורא, שאמר רב כי באמצע די בארבעה טפחים כדי לפסול, היכי דמי כיצד היה בדיוק הענין בנסרים אלה? אי דאית בהו אם באלה שיש בהם רוחב ארבעה טפחים, למה להו אצטרופי להם להצטרף? שהרי הם עצמם פסולים! אי דלית בהו אם שאין בהם ארבעה טפחים, אם כן קניא בעלמא נינהו קנים בלבד הם ומדוע יהיו פסולים לסוכה?24ומשיבים: לעולם תפרש דאית בהו שיש בהם ברוחבם ארבעה טפחים, ומאי ומה פירוש "מצטרפין" — מצטרפין לפסול בארבע אמות מן הצד, וזה מתאים לכל השיטות, הן לרב והן לשמואל.25תא שמע בא ושמע ראיה מברייתא אחרת: סככה לסוכה כולה בנסרין של ארז שיש בהן בכל אחד מהם ארבעה טפחים — דברי הכל פסולה. אין בהן ארבעה טפחים — ר' מאיר פוסל ור' יהודה מכשיר.
